מה שנראה כמשחק – הוא עבודתו של הילד.
בגישת מונטסורי אין שימוש במונח "משחק" במובנו הרגיל. ד"ר מריה מונטסורי דיברה על עבודתו של הילד כעבודה פנימית, רצינית ומשמעותית, שבאמצעותה בונה הילד את עצמו. המשחק, כפי שנהוג להתייחס אליו, הוא בידור רגעי, ואילו עבודה היא פעולה שנעשית מתוך צורך פנימי בהתפתחות, גדילה ורכישת יכולות. עם זאת, היות ומקובל להשתמש במילה "משחק" כדי לתאר פעילות הילד, נשתמש כאן במונח הזה בזהירות, מתוך הבנה שמה שנראה כלפי חוץ כמשחק הוא למעשה עבודת החיים של הילד.
הילד בגיל הרך מונע מדחפים התפתחותיים חזקים שאינם בשליטתו המודעת. כל דחף מכוון אותו, בזמן נתון לפעילות אחת תואמת, מתוך המגוון שבסביבתו. כשיש בסביבתו משחק שמציע פעילות התואמת את הדחף ההתפתחותי הפעיל באותו רגע, הוא נמשך אליו בעוצמה.
ד"ר מריה מונטסורי הגדירה זאת בפשטות ובצורה מדויקת:
"המשחק הוא עבודתו של הילד."
מה מייחד את המשחק המונטסורי?
מה שמכונה לעיתים "משחק מונטסורי" הוא למעשה כלי עבודה התפתחותיים שנשענן על עקרונות ברורים. תפקיד המשחק הוא לתפוס את תשומת ליבו של הילד ולהזמין אותו לפעולה. דרך הפעילות עם המשחק המונטסורי שבחר, נכנס הילד לתהליך פנימי של התבוננות, שליטה וריכוז שמביא לאינטגרציה פנימית ולתחושה של שמחה וסיפוק עמוקים.
עקרונות אלו עומדים בבסיס כל פעילות מונטסורית
- עצמאות – לא רק שלכל אביזר יש מקום ברור וקבוע בסביבה, אלא שהמשחק עצמו בנוי כך שהילד יכול לבחור אותו, לפעול, לבדוק, לסיים בכוחות עצמו ולהחזירו למקומו. הסדר החיצוני איננו מטרה אלה אמצעי לבניית סדר פנימי, בטחון ותחושת מסוגלות.
- חיבור לחיים – כל משחק כזה קשור לעולם הממשי של הילד ונושא מטרה ברורה. דרך פעולות שמקורן בחיי היומיום, הילד אינו "מדמה" את החיים אלא עובד איתם, מבין אותם ומעמיק את הקשר הפיזי והמנטלי שלו אליהם.
- בקרת טעות – הדיוק אינו מגיע מהמבוגר אלא מהפעילות של הילד עם המשחק. המנגנון המובנה במשחק המונטסורי מאפשר לילד לזהות בעצמו את הטעות ולתקן מתוך התבוננות וניסיונות חוזרים. בדרך זו מתפתחת למידה עצמית מתוך התנסות.
- עושר חושי – החומרים מהם עשויים המשחקים פשוטים, טבעיים, מדויקים ומזמינים עבודה דרך החושים: גודל, צבע, צורה, מגע, משקל, צליל ותנועה. כל משחק מבודד תכונה אחת למחקר פעיל. החוויה החושית בעזרת המשחק המונטסורי מהווה עבור הילד את הבסיס להבנה עמוקה ויציבה של עצמו ושל העולם.
- קשר עיין יד – כל משחק נשען על פעולה מדויקת של הידיים, העיניים והגוף כולו. דרך הידיים הילד מארגן את תנועתו, מחשבתו ותפיסת עולמו, ובונה שליטה עצמית ושקט פנימי.
- ריכוז עמוק וחזרתיות – החזרתיות איננה דרישה חיצונית אלא ביטוי לצורך פנימי עמוק. הילד חוזר לשחק באותו משחק מתוך עניין ותחושות של התלהבות ושמחה, וכך הוא בונה יכולת ריכוז עמוק, התמדה ואינטגרציה פנימית.
- מעבר הדרגתי ממוחשי למופשט ומפשוט למורכב – כל משחק מונטסורי בנוי בתוך רצף התפתחותי. הילד מתחיל עם משחק שמציע עבודה מוחשית ופשוטה, ומתקדם בהדרגה לעבודות מורכבות יותר כמו גם מופשטות יותר. המעבר אינו מתרחש כהסבר או הוראה חיצונית, אלא דרך פעילות אקטיבית. הבחירה של הילד במשחק זה או אחר נעשית מתוך דחף ספונטני, ומעידה על הצורך ההתפתחותי הפעיל בתוכו באותו רגע.
משחק או עבודה? ההבדל מהותי
משחקים חינוכיים רבים מבוססים על גירוי חיצוני: צבעים חזקים, צלילים, הוראות ולעיתים גם חיזוק מידי בדמות מחמאה או "הצלחה". בגישה המונטסורית, התהליך שונה מן היסוד. הילד אינו מונע מרצון לרצות את המבוגר, אלא מדחף פנימי עמוק, הלמידה מתרחשת דרך הפעילות: התנסות, הבנת הטעות (שעד כה הייתה נסתרת), התיקון והחזרתיות.
תפקיד המבוגר הוא להתבונן בעבודה של הילד בכדי להבין טוב יותר איזה משחקים חדשים הוא יכול להציע לו כך שישרתו את צרכי ההתפתחות שלו וימשכו אותו לפעילות משמעותית.
משחקים מונטסוריים – עבודתו של הילד בגיל הרך
משחקים מונטסוריים מותאמים לשלב ההתפתחותי של הילד. אופי הפעלות משתנה בהתאם לשלב ההתפתחותי, אך העקרון נותר זהה: הילד עובד מתוך צורך פנימי, בוחר את הפעילות המתאימה לו ובדרך זו בונה את עצמו.
בגילאי שנה–שלוש
בשלב זה עבודתו של הילד מתמקדת בפיתוח תנועה, קואורדינציה ועצמאות ראשונית. הילד הפעוט לומד לשלוט בגופו, לתכנן תנועה, ולהתמיד בפעולה. לצד זה מתרחשת גם התפתחות שפתית משמעותית, בעיקר הכרות עם שמות החפצים מהעולם הקרוב אליו.
דוגמה פשוטה לעבודה זו היא פעילות של העברת חפצים מכלי לכלי באמצעות כף, או מזיגה של אורז מכלי לכלי. למבוגר זה עשוי להיראות כמשחק פשוט, אך עבור הילד הפעוט זו עבודה מורכבת ומאתגרת: תיאום עין יד, שליטה בתנועה, ויסות כוח, התמדה וריכוז לאורך זמן. משחק כזה ממלא את הילד בתחושת מסוגלות וכבוד עצמי, וכמובן גם הנאה גדולה. אם החפץ נופל, או שהונח במקום הלא נכון, אין מבוגר שיתקן ולכן הילד מנסה שוב, הפעם אפילו ביתר ריכוז ודיוק כשהוא חוזר על התהליך שוב ושוב. בצורה זו נבנית בתוכו תחושת מסוגלות אמיתית, לא דרך חיזוק חיצוני, אלא דרך החזרה, הדיוק ותחושת ההצלחה הפנימית שנובעת מהפעילות עצמה.
מה שמתחיל בגיל הרך כעבודה גופנית חושית ושפתית, מתרחב בהדרגה, ככל שהילד מתבגר, לעבודה מורכבת יותר ומופשטת יותר, אבל עם אותם עקרונות של בחירה ספונטנית, עצמאות, ריכוז, חזרתיות ושמחה.
בגילאי שלוש עד שש
בשלב זה הילד כבר שולט בתנועותיו ובפעולות הבסיסיות ומפנה את תשומת ליבו אל הסביבה שלו. הוא מחפש עכשיו שליטה בסביבה. מה שמנע=יע את הילד בגיל הזה הוא דחף חזק לחקור ולהפעיל את סביבתו המיידית. מתוך דחף זה, הוא נמשך לעבודות מורכבות יותר הדורשות ריגוז, דיוק והתמדה. בהדרגה, דרך המשחק, מתפתחת בתוכו סמכות פנימית: הוא סומך על שיקול דעתו ומפתח תחושת אחריות ואהבה לעבודה שלו.
דוגמה לכך ניתן לראות במשחקי החשבון המונטסוריים. הילד עובד עם חומרים מוחשיים: חרוזים, מקלות ולוחות שונים כשהוא מונה, מחבר, מחסיר או מחלק. המשחק המונטסורי מאפשר לו לדייק וללמוד מהטעויות שלו. הפעילות עם משחקי החשבון מחברת בין המספר והכמות ויוצרת הבנה פנימית מוצקה ובסיס איתן להמשך.
בגנים שלנו אנו רואים מידי יום כיצד נמשכים הילדים לעבודות מסוימות מתוך דחף פנימי ברור. לכן, וכדי לאפשר לכל ילד וילדה בחירה חופשית ועבודה עצמאית בתוך רצף התפתחותי ברור, דאגנו למלא את הסביבה של הגן במגוון גדול מאוד של משחקים שונים ופעילויות מיוחדות. תפקיד הצוות שלנו הוא להתבונן, לזהות את הדחף ההתפתחותי של הילד, להציע את המשחק או העבודה המתאימה ואז לסגת לאחור ולאפשר לילד להתנסות וללמוד בכוחות עצמו.
לסיכום
בגישת מונסורי, הילד אינו משחק כי משעמם לו או כדי להעביר את הזמן. הוא עובד.
דרך פעילות ספונטנית המונעת מדחפים התפתחותיים, הוא הוא בונה את גופו, את אישיותו ואת המבוגר שיגדל להיות והוא עושה זאת בשמחה ובהנאה רבה.
